רון גלבוע
זה תורם בצורה בלתי רגילה ורואים ומרגישים את זה בגיבושים
לקראת סוף אוגוסט הצטרפתי לאימוני כושר קרבי בהדרכתו של דותן רוזנבליט במטרה לעבור בהצלחה את גיבוש הטיס שציפה לי בדיוק חודשיים לאחר מכן. חשוב לציין שהגעתי לאימונים הראשונים בכושר בסיסי לא רע בכלל (כלומר לא התחלתי מאפס). אני מאז ומתמיד נוהג לרוץ הרבה להנאתי ובין היתר גם מתאמן בקראטה פעמיים בשבוע והים חגורה שחורה. רוב תקופת האימונים לקחתי חלק באימוני הפארק ביום שני ובאימוני הים בימי רביעי בחוץ הצוק הצפוני שמאוד אהבתי! נדבר קודם קצת על הפארק. אימונים כיפיים ומהנים שלרוב מועברים על ידי 3 מאמנים שונים שמתעסקים בשלושה סוגי אימון שונים. האחד כוח, האחר סיבולת לב-ריאה והאחרון כוח מתפרץ או דברים אחרים נוספים. אימונים מצוינים להתחלה שלחלוטין חיזקו אותי המון לקראת הגיבוש הן בכושר הפיזי והן בצד המנטלי. אך לדעתי האימונים החשובים ביותר הם אימוני הים! בהם נהגתי בקביעות להשתתף ולא להפסיד אף אימון עד כדי כך שבאימון אחד נכחנו רק 2 משתתפים בלבד ודותן החליט לקרוע אותנו כעונש על שהשאר לא הגיעו J. אימונים הים הם קודם כל הכי מהנים לדעתי שלומדים בהם הכי הרבה, הם תורמים בצורה הטובה ביותר מכיוון שמשולבים בהם אלמנטים נוספים שלא מתקיימים בפארק כמו סחיבת משקל עודף על הגב. ריצות בחול רך בחום היום שקשות בהרבה מריצות בפארק על אספלט במזג אוויר נעים בערב, שילוב של מים באימון שמרטיב את הבגדים וגם מוסיף משקל וגם מלכלך ומקשה מנטלית (כביכול חוסר הגיינה שזה בדיוק אבל בדיוק מה שקורה בטייס כשלא מתקלחים 5 ימים!!!!) כל הטריקים של דותן כמו מי שרוצה יכול לישתוף ידיים בים או מי שרוצה יכול לנוח ולשתות. חבר'ה אין לכם מושג כמה זה עוזר! בטייס עשו את זה מעט פעמים אבל זה חשוב מאוד. ביום סיירות עשו את זה הרבה יותר!!!! אה גם שכחתי לציין ששבועיים לפני הגיבוש טייס קיבלתי גם יום סיירות שהלכתי אליו לכיף כי זה לא החלום הכי גדול שלי ולשמחתי עברתי וקיבלתי מה שרציתי גיבוש מטכ"ל. לסיכום, המלצה שלי חבר'ה – חובה להיכנס למסגרת כושר קרבי לפני הגיבושים החשובים לכם באמת שאתם רוצים לעבור ולהתקבל לאותן יחידות. זה תורם בצורה בלתי רגילה ורואים ומרגישים את זה בגיבושים לעומת חבר'ה שאין להם שום מושג מה לעשות, איך להתנהג ולא קיבלו שום רקע על שהולך להתרחש. לי אישית חודשיים עמוסים ואינטנסיביים בשילוב של עוד ריצה ארוכת טווח פעם בשבוע לבד הספיקו להגיע מוכן למבחנים שביצעתי בצבא אבל אין לשכוח שהתאמנתי גם הרבה לפני לבד ובמסגרות אחרות. אני מציע שכל אחד יבדוק אם עצמו באיזו רמת כושר הוא נמצא כשטווח הזמן המינמלי לטעמי הוא חודשיים אימונים על מנת שהדבר יהיה אפקטיבי. מי שיש לו זמן פנוי מומלץ מאוד להתחיל קודם אפילו חצי שנה מראש.
מאחל לכם הרבה הצלחה בכל דבר שתרצו,
שלכם,
רון גלבוע
שלום, שמי אביעד בן מאיר ואני מתאמן בקבוצה של דותן רוזנבליט שברעננה.
אני רוצה להגיד בכנות מלאה שה"כושר קרבי" שדותן הביא לנו, זה דבר גדול! בזכות הדבר הזה אני הרבה יותר מתמיד בכושר ואף העליתי את הרמה העצמית בזה.
אני מאוד אוהב להגיע כל שבוע מחדש לאימון, זה הוסיף לי המון מידע על כושר בכלל ועל הגוף, וכמובן שדותן לימד אותי המון תרגילים חדשים שמאוד טובים ומועילים לי ובכלל לא ידעתי על קיומם. בנוסף לכך דותן לפעמים מלמד אותנו משחקי כדור נחמדים מאוד שמצריכים המון מרץ והרבה כח לרוץ. בזכות אותו כושר, החלטתי לקחת על עצמי מן משימה ונרשמתי לגדנ"ע של שייטת 13 בתקווה שאני אעבור לגיבוש.
אני מאמין בהחלט שאם אני אמשיך לעבוד על עצמי אני אצליח!
האימון הראשון שבעצם נחשב כ"מבחן" היה אימון גופיות, אותו אימון לא היה ממש קשה והצלחתי לעבור אותו טוב.
האימון השני היה אימון חולצות, שזה היה אימון מאוד מאתגר וקשה, אחד האימונים שאני מאמין שאני אזכור משום שזה היה האימון הראשון מבחנתי שאני באמת עובד על האופי הקרבי, האימון היה מתיש, עשינו חלק ממנו בתוך המים הקרים שבים בהרצליה וחלקו מתחת להר בעוד אנחנו עולים ויורדים.
הייתי מאוד מרוצה מעצמי אחר האימון וכל פעם שאני לובש את החולצה זה עושה לי משהו.
עדיין לא הגיע מסע הקפוצ'ון ואני מחכה לו בקוצר רוח, אני רוצה לתת הכל ממני באותו אימון ואקח אותו מאוד ברצינות.
אין ספק שמאוד כיף לסיים את האימון בהרגשה טובה עם 'לימונן' או 'תה לואיזה' מפנקים, בדרך כלל אנחנו יושבים כל חברי הקבוצה ושותים ומדברים.
המשפטים של דותן טובים ומצחיקים, ואנחנו תמיד מנסים להביא חדשים אבל זה לא ממש עובד.
בסה"כ הכושר נתן לי המון! אני נהנה ממנו ושמח מאוד שדותן "נפל עלינו" השנה, זו זכות גדולה!
בהצלחה לכולם, אני ממליץ לכם להצטרף זה ממש טוב.
אביעד בן מאיר.
הלימונן זה הדבר הכי טעים שיש !!!!!!
ת'אמת כשאמרו לי על כושר קרבי בתחילת שנה לא ידעתי למה לצפות.
היה את האימון הראשון שהיה בבית ספר שהיה די נחמד התחלנו להכיר את דותן בכללי ואז עם הזמן גילינו שהוא בן אדם גבררר שכיף להיות בסביבתו!
הלימונן זה הדבר הכי טעים שיש !!!!!!
אימון החולצות שהיה בים היה אחד הכיפים!!!!
כשישבנו בשני שורות והיינו צריכים לעלות בעלייה כמו זחלים נקרעו לי המכנסיים...הכי טובות שלי:(
מהאימונים אם דותן למדתי פולללל דברים חדשים שלא ידעתי לפני כמו שיש לי שרירים ברגלים...ושככל שמתאמנים יותר נהיים יותר ויותר שמנים!!!!
והכי חשוב שהכל פסיכולוגי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אני כבר לא יכול לחכות לאימונים המיוחדים והכי קשים!!!!!!!!!! אני מת על אתגרים!
אני לוקח את הכושר קרבי רציני כי אני רוצה להיות קרבי רציני בצבא...למרות שאני עדין לא החלטתי מה אני רוצה להיות ב 100%
איתן נתן ,רעננה
האימון שבו הבנתי (נועם ד.)
בכל פעם שאני מוצא את עצמי חושב שאני לא מסוגל לבצע משהו, אני נזכר באותו אימון ובמה שהבנתי שם.
האימון שבו הבנתי
זה היה יום חמישי אחד בחורף. הגעתי עם האוטו לחוף הצוק, הוצאתי את התיק עם הבקבוק ליטר וחצי והלכתי לפגוש את כולם. אחרי קצת התארגנות, ריצה קלה בחוף וחימום – התחלנו את האימון. כל אחד קיבל שק, מילא אותו בחול ושם בתיק. ככה, עם השק חול, עשינו קצת ספרינטים לאורך רצועת החוף. בשלב מסוים, כשחלק קיבלו משימה לעלות גבעת חול בהליכת עכביש, דותן פנה ושאל אותנו "מי הולך לגיבוש טייס הקרוב?". אני ועוד שלושה הרמנו את היד. "בסדר גמור, שימו 3 שקי חול על האלונקה ורוצו איתה עד העמודים ההם וחזרה". רצתי עם האלונקה עד אותם עמודים וחזרתי מתנשף ובאפיסת כוחות (או שככה חשבתי). "מי רוצה חילוף?" דותן פנה אלינו, מיד הרמתי את היד ואמרתי לו שאני חייב חילוף, "אף אחד לא רוצה חילוף? טוב, רוצו שוב עד העמודים וחזרה". הסתובבנו עם האלונקה ורצנו שוב, "מי רוצה חילוף?" הוא שאל אותנו כשחזרנו. למדתי מהפעם הקודמת ושתקתי. "אף אחד לא רוצה חילוף?" הוא שאל ומיד שלח אותנו שוב לעמודים. הדבר חזר על עצמו עוד מספר פעמים, ואנחנו רצנו הלוך וחזור.
בסוף האימון דותן ניגש אלי ושאל "הבנת את מה שניסיתי להראות לך?".
בצבא שומעים הרבה את צמד המילים "הכל בראש". אבל עד אותו אימון למילים הללו לא הייתה משמעות בשבילי. היום, כמעט שנתיים אחרי אותו אימון, בכל פעם שאני מוצא את עצמי חושב שאני לא מסוגל לבצע משהו, אני נזכר באותו אימון ובמה שהבנתי שם.
נועם ד., ת''א
התאפקתי לא לתת שם איזה צרחה מרוב שמחה והלכתי לאוהל של כל מי שקיבל מטכ"ל כשאני חופשי ומאושר
יום סיירות – ינואר 09
גיא הדרי - ינואר 2009
זהו הגיע הרגע לו חיכיתי כל כך הרבה זמן היום סיירות שלי, הגעתי בבוקר ביחד עם שני חברים כשכל הגוף שלי מלא באדרנלין וברצון להראות מה אני שווה. איך שהגענו ראינו עוד בערך 400 חברה בגיל שלנו שכל אחד מהם ניראה לא פראייר, הרבה היו סוסים כאלה גבוהים ורחבים. אבל כמו שאמרתי קודם ידעתי מה אני שווה ולמה אני מסוגל אז לא נבהלתי מקצת גובה וקצת שרירים. הלכנו להירשם וקיבלנו מספרים, אני הייתי 207, זהו, היום התחיל... ריצת 2000, שהייתה קשה אבל סך הכול היה לא רע (הייתי מקום שמיני), הרבה זמן חיכינו עד שיחלקו אותנו לקבוצות תוך כדי שאנחנו שותים איזה מיץ פטל מגעיל, בערך אחרי שעה באו המפקדים וחילקו אותנו לקבוצות, ואז הבנתי שמהרגע הזה צריך להתחיל להיות תותח, הלכנו טיפה והגענו לדיונה שלנו שלמען האמת לא הייתה כל כך מפחידה כמו שחשבתי, תוך כמה רגעים כבר יצאנו לספרינט הראשון שאחריו כבר כמה חברה מהקבוצה שלי התחילו להתנשף כמו משוגעים אחר כך מיד עוד אחד ועוד אחד ככה בערך 10 דקות, אחרי השלב הזה כבר פרשו מהקבוצה שלי 8 מתוך 21 ונשארנו רק 13 (מי שנשאר זה אלה שבאמת התאמנו לקראת היום הזה) ואז התחיל הפייט הרציני בספרינטים הראשונים לא הייתי משהו ואז לאט לאט התחלתי להגביר והופ פתאום אני מקום ראשון ואחרי זה עוד פעם. אז הגיעה האלונקה וידעתי שהדבר היחיד שחשוב כאן זה לתפוס אותה אז ממש נלחמתי עם האחרים כדי לתפוס אותה ותפסתי אותה כמעט תמיד, אחר כך היו השקים והבורות שעברו סבבה, ובסוף סינג'רו אותנו קצת לשטוף כלים ולאסוף שקיות זבל אבל לא נורא אחרי קצת זמן הושיבו את כולם לשיחה האחרונה שבה מודיעים מי קיבל מה. אני לא יכול לתאר לכם כמה הייתי לחוץ.. ואז המפקד מתחיל לקרוא את המספרים שקיבלו גיבוש מטכ"ל וכל מספר שעובר והוא לא 207 אני נושך את השפתיים, עוד מספר ועוד מספר, פעם ב.. הוא אומר מתאיים ומשהו אחר ואני מתחיל להיות לחוץ בטרוף ואז בערך אחרי עשרים מספרים שהוא קורה הגיע הרגע: 303, 207, 104... התאפקתי לא לתת שם איזה צרחה מרוב שמחה והלכתי לאוהל של כל מי שקיבל מטכ"ל כשאני חופשי ומאושר. זהו היום הזה נגמר והעצה הכי טובה שיש לי לגביו זה להאמין שאתה הכי טוב שם ושאף אחד לא יכול עלייך ואז באמת הכל קטן עלייך.
בהצלחה רבה לכווולם.
גיא הדרי.
עזריאלי:
לקראת הטיפוס השני הבנתי שהכל בראש!
יואב גולדשטיין (קבוצת ת''א):
לפני הטיפוס הרגשתי פחד ולחץ שאני לא אצליח ואני אאכזב את עצמי
בתחילת הטיפוס הרגשתי שזה הרבה יותר קשה ממה שחשבתי אבל לקראת הטיפוס השני הבנתי שהכל בראש!
ובסוף הרגשתי הקלה וצפייה לטיפוס על המגדל הבא שלנו!!
יואב גולדשטיין (קבוצת ת''א)
הרמטכ"ל הבא היה שם להגיד לנו כל הכבוד
בשעת ערב מוקדמת, התכנסנו כמה עשרות בודדות של בני נוער, במרכזו של קניון עזריאלי בת"א. לעיניהם המשתאות של עוברים ושבים שלא הבינו את פשר מעשינו- לבושים בבגדי ריצה במרכזו של הקניון ביום חורף, ירדו אל החניון. שם, בריצת חימום ומתיחות, התכוננו לרוץ את המדרגות העולות אל גגו של המגדל הגבוה במתחם, כ-50 קומות, לאחר מכן לרדת למטה ולעשות את כל הדרך שוב.
בשנה שעברה עשיתי את הטיפוס הזה, וכבר לאחר שעליתי קומות בודדות, התחוור לי שזכרוני מטעני בנוגע למידת הקושי. השמחה גוברת כאשר מגיעים לקומה ה-48 ויודעים שנותרה עוד קומה אחת לטיפוס, אך כאשר נכנסים למעלית בדרך לפעם השנייה, מתעשתים.
לאחר שמתחילים לעלות שוב את המדרגות כבר יודעים מה מצפה, אך שרירי הירכיים מתקשים להעלות את הגוף עד למעלה. לבסוף מגיעים, יוצאים אל גג המגדל ורואים את נופה של ארצנו הקטנה.
אנשים מסוימים מערערים בנוגע לשפיותנו כאשר נודע להם שטיפסנו פעמיים. אך אם הרמטכ"ל הבא היה שם להגיד לנו כל הכבוד, אני חושב שמגיע לנו באמת כל הכבוד.
צוק בן-צבי (קבוצת ת''א):
הקושי והמאמץ משתלמים בסוף כאשר אתה מוצא את עצמך מול הנוף האדיר של תל אביב
הטיפוס היה לא קל אך מאתגר כמו שדותן אוהב להגיד. הקושי
והמאמץ משתלמים בסוף כאשר אתה מוצא את עצמך מול הנוף האדיר של תל אביב ועם לחיצת היד המפתיעה של הרמטכ"ל. בהחלט חוויה אדירה ומאתגרת ממליץ בחום לכל אחד שמעוניין לבחון את עצמו
מור עייש (קבוצת ת''א)
"כשמסתכלים מלמטה אומרים וואוו.. זה הולך להיות קשה - כשמתחילים מבינים שצדקנו"
דורון בר (קבוצת ת''א):
דותן היי.
"כשמסתכלים מלמטה אומרים וואוו.. זה הולך להיות קשה - כשמתחילים מבינים שצדקנו" זה ציטוט שלך!!
ואני מלכתחילה לא חשבתי שהולך להיות קל, אבל ידעתי שלא יהיה כל כך קשה.
הרי אתה הכנת אותנו לזה באימונים הרבים איתך.
חוץ מזה שאני מאמין שבנחישות ועם המון רצון אפשר לעשות כמעט הכל.
דורון
הקבוצה דרבנה אותי לזה
לפני הטיפוס הייתי בטוח שאני אתפגר באמצע ובזמן הטיפוס היה מאוד קשה אבל כולם דירבנו את כולם ולכולם היה קשה ובסופו של דבר עלינו עד הקומה ה49 ואז כולם ירדו למטה מותשים ועשו את זה שוב, אני אישית נתתי את הכל ושאר הקבוצה דרבנה אותי לזה. ובסופו של דבר הגענו לפיסגה והרגשתי תותח שהצלחתי לעלות את זה, ובני גנץ היה פשוט תותח
תום הלוי (קבוצת ת''א)
ביום הטיפוס פשוט לא הפסקתי לחשוב על זה שאני עומד לתפס את מגדלי עזראלי ולבסוף להגיע לגג.
כשהגעתי למגדלים הסתכלתי למעלה ועבר לי בראש שאני בחיים לא יצליח לעשות את זה.
התרגשתי כול כך במיוחד כשירדנו לעזור החניון. ובאמת אחרי המתיחות כשהגענו לשלב של הטיפוס האדרנלין פרץ ולמרות כל הקשיים הצלחתי זה באמת חוויה מדהימה ונהניתי מאוד.
בשורה תחתונה.
היה פצצה של יום.
אני חושב שלא הייתי מצליח בחיים לעשות את זה לפני האימונים
שחר בלישה (קבוצת פ''ת):
בעיקרון לפני הטיפוס הרגשתי אי וודאות ואי בטחון לגבי מה שאני והחברים עומדים לעבור
לא הייתי בטוח שאני אצליח לטפס 2 קומות או אפילו אחת
בתחילת הטיפוס היה לי קשה ,אבל החלטתי שאני לא מוותר לעצמי ועליתי כמו גדול עד הסוף בכוח מנטלי גדול
אני חושב שלא הייתי מצליח בחיים לעשות את זה לפני האימונים,ולכן גם כוח פיזי היה דרוש
למעלה הייתה הרגשה של ניצחון וסיפוק שהוכחתי לאחרים ובעיקר לעצמי שרוצים הכל אפשרי
וכמובן שהפגישה עם הרמטכ''ל הייתה הפתעה ובונוס עבור כולנו
בן חן (קבוצת ת''א):
