בר ימין

ה'אני מאמין' שלי

'אי אפשר ללמד אדם דבר, אפשר רק לעזור לו לגלות את עצמו מתוך עצמו' גלילאו גליליי

אודות דותן רוזנבליט

שמי דותן רוזנבליט, בן קיבוץ יסעור.

בוגר תואר ראשון בחינוך-גופני בסמינר הקיבוצים ותואר שני בפיזיולוגיה של המאמץ בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל-אביב.

שרתתי בנח''ל המוצנח במחלקת בני-משקים.

עוסק ואוהב ספורט ופעילות גופנית משחר ילדותי.

עמוד הבית כושר קרבי

האני מאמין שלי

אי אפשר ללמד אדם דבר, אפשר רק לעזור לו לגלות את עצמו מתוך עצמו (גלילאו גליליי). מוטיבציית כשירות מולדת. שני המשפטים הנ''ל קשורים קשר ישיר לתורת האימון שלי. מוטיבציית כשירות מולדת – הרצון לנוע ולהפעיל את הגוף הוא צורך בסיסי של כל אדם והתנועה גורמת לנו הנאה. עם השנים רובנו מתנסים במגוון חוויות תנועתיות (ריתמיקה בגן, שיעורי חינוך-גופני, תחרויות, ריקוד, אומנויות לחימה, הליכה, ריצה, שחיה, שייט, ספורט אתגרי, מסעות בצבא ועוד. לחוויות הגופניות מתלוות תחושות פיזיות ורגשיות שאצל רבים מאיתנו היו חיוביות וגורמות לנו לרצות ולנוע כל חיינו ואצל רבים הן היו שליליות (דרגות קושי גבוהות מדי ואו פעילות לא מתאימה לאופי ואו חווית התחרות הרסה את ההנאה מהפעילות. אני מאמין כי צריך לעודד ולחנך למיצוי עצמי ולתחרות עם עצמנו, כלומר: לשאוף להשתפר ביחס לעצמי ללא קשר לסביבה. ההישג החשוב באמת הוא ההתקדמות שלנו ביחס לעצמנו. אם אנחנו משווים את עצמנו לאחרים (כנראה בלתי נמנע..) אנו עשויים להתאכזב אם אנחנו מאחורה או להפחית בהתקדמותנו אם אנחנו מקדימה.. במערכת החינוך שלנו השתמשו (ולצערי עדיין משתמשים) בציונים כאמצעי להעריך את הישגי התלמידים בחינוך הגופני ובכך יוצרים קשר ישיר בין הציון לבין הערך העצמי והמודעות הגופנית של כל תלמיד. תלמידים שיקבלו ציון 60 במתמטיקה יודעים שזו הערכה על רמת הידע שלהם במבחן, אבל ציון 60 בחינוך-גופני (ישנן טבלאות רבות של משרד החינוך להערכת הישגי התלמידים בספורט, כגון: אות הספורט) יגרום להם לחשוב בטעות, ולהרגיש שזה מה שהגוף שלהם שווה. כמובן שזה מעוות לחלוטין וגורם לתלמידים להתרחק מפעילות גופנית ולעתים אף להרגיש שפעילות גופנית מסוימת היא לא בשבילם והיא מיועדת רק לאלופים. דוגמה נוספת: בצבא היו מענישים ומנסים להכניס משמעת בעונשים גופניים כגון: שכיבות סמיכה או תיזוזים (לרוץ ממקום למקום בזמן מסוים כתגובה להפרת משמעת מסוימת). מסר זה של פעילות גופנית כדבר משפיל ולא נעים יוצר תחושה רעה מאוד מבחינה גופנית ורגשית אצל אותם אנשים (רבים מאיתנו חוו זאת בצבא) דבר העשוי לגרום להם להתרחק מפעילות גופנית לצמיתות. באימונים שאני מעביר אני בונה את הכושר הגופני בהדרגה, מקפיד על חימום ושחרור ועובד על כל מרכיבי הכושר (זריזות, מהירות, כוח, כוח מתפרץ, קואורדינציה, סבולת לב-ריאה וסבולת שריר). בכל תרגיל אני מקפיד להשאיר הבחירה להתאמץ ואת עוצמת ההשקעה אצל החניכים עצמם. לדוגמה במהלך עבודה על שרירי החזה והתלת-ראשי כל אחד יבצע 4 חלקים ובכל חלק יבחר בין 6 ל-20 שכיבות סמיכה לפי היכולת ולפי הרצון (זה עשוי להשתנות מאימון לאימון, אבל הבחירה בידיהם! אני רק מסביר וממליץ). האווירה באימונים נעימה וחברית ומרבית התרגילים נעשים בקבוצות קטנות (שלשות או רביעיות) ובכך משתפרים הקשרים הבין-אישיים ועבודת הצוות. לדוגמה כל רביעייה מתבקשת לעשות 100 שכיבות מיכה. כולם מתחילים ביחד וכל אחד תורם כפי יכולתו (אנחנו לא אמורים להיות שווים ביכולות שלנו..): אחד עשה 30, אחד 27, אחד, 23 ואחד 20. כולם התאמצו ובכך ימשיכו להתקדם וכולם מרגישים שותפים חשובים כי הם תרמו את הכי טוב שיכלו ובלעדיהם לא היה 100.. בדרך זו אני מעודד את כולם להתאמץ ולהרגיש טוב ביחד עם עצמם, עם החברים וגם באימון עצמו. לכולם יש מקום להתבטא ולהתקדם. בדרך זו החניכים מקבלים הרגשה טובה ביחס לעצמם והמשוב הכי טוב שאני מקבל ביחס לשיטה זו היא ביקורי החניכים והשתתפותם באימונים כשהם באים לבקר בחופשות שלהם וכשאני פוגש אותם בזמן ריצה בפארק או בים לאחר שהם מסיימים את השירות הצבאי.